ההבדל בין השקעה להימור

רבים נוהגים לומר, שהבורסה היא הקזינו הגדול בעולם. אם בימים עברו, ע"מ להיות פעיל בבורסה נדרשה הגעה פיזית לבנק, או לפחות המצאות בקשר טלפוני רציף עם נציגיו, כיום כל אדם עם 5,000 ₪ פנויים וחיבור לאינטרנט יכול לקרוא לעצמו "סוחר בשוק ההון".

אין גבול לריגוש של לשבת מול מסך המחשב ולראות את המניה שהשקענו בה עולה. אני מאמין שאצל כל אדם קיימת פנטזיית ההתעשרות ללא מאמץ, רק ע"י איזה טיפ מוצלח על איזו מניה קטנה שאף אחד לא שמע עליה. או אז, יוכל אותו אדם לפרוש לפנסיה בגיל צעיר ולחיות חיים נטולי דאגות כלכליות...

נשמע טוב? יכול להיות, אך עבור מרבית האנשים מדובר בפנטזיה שתישאר בגדר זו. מחקרים שנעשו בנושא, מראים כי מרבית ה"סוחרים" במסגרת שוק ההון מפסידים. איך יכול להיות? בטווח הקצר לא ניתן לחזות את כיוון המסחר של הנכס הפיננסי (מניה, אג"ח, סחורה וכדו') כלומר, הסיכוי להרוויח הוא 50%. עם זאת, עמלה לחבר הבורסה משולמת בכל מקרה על כל פעולה. כלומר, אדם שסוחר בבורסה, ה"סטטיסטיקה נגדו". אבל זו לא הסיבה היחידה מדוע מרבית הסוחרים לא יכולים להרוויח. הבעיה הנוספת היא המפגש של ה"פסיכולוגיה" עם ה"כסף". מרבית בני האדם, מתקשים להודות בהפסד ולחסל פוזיציה מפסידה. כמו כן, היחס לרווחים מוטעה במרבית המקרים, סוחרי היום (כאלה המבצעים קניות ומכירות תוך יומיות), מוכרים בד"כ מוקדם מדי וסוחרי הטווח הארוך לא מממשים בזמן לפני שהנכס הפיננסי משנה כיוון ומתחיל במגמת ירידה.

בשנים האחרונות, התפתחות האינטרנט ומערכות המידע, לצד התפתחות שוק הנגזרים, שהם נכסים פיננסים שערכם נגזר מערך של נכס אחר, למשל אופציות או חוזים עתידיים הגדילו משמעותית את היקף הפעילות ואת העניין שמושכים שוקי ההון. בשווקים רבים, המסחר בנגזרים הינו בהיקפים גדולים משמעותית מזה שבנכסים עצמם. התנודות במסחר גדולות הרבה יותר, מה שמהווה אפשרות לריגוש גדול הרבה יותר, מרווחים או הפסדים.

אינני טוען שלא קיימים סוחרים שמרוויחים בשוק ההון, אך אלה מעטים בין רבים, אנשים בעלי יכולת נדירה לנטרל את הרגשות בעת ביצוע פעולות המסחר ובעלי יכולת הסקת מסקנות מהירה. מי שטוען שיש לו שיטה לייצר רווחים ממסחר בטווח הקצר, יש לקחת את דבריו בעירבון מוגבל. מדוע שאדם שהוא בעל שיטה לייצר רווחים בטווח הקצר, ירצה לשתף בה את ההמונים ולא יעשה לביתו סכומי כסף שהם בלתי מוגבלים לאור יכולות המינוף בימינו?

אני רוצה להדגיש למען הסר ספק, שכל פעולה בשוק ההון היא הימור. מדוע? מאחר שאנו פועלים בסביבת אי וודאות, ישנם המון גורמים המשפיעים על השוק ואת רובם המוחלט לא ניתן לחזות מראש. אך יש להבדיל בין הימור בו מרבית הסיכויים הם כנגד המשקיע לבין הימור בו הסיכויים לטובתו. בכל פעולה יומיומית שאנו עושים: הדלקת האור, חציית הכביש וכו' יש מרכיב מסוים של סיכון. ברגע שההסתברות לקטסטרופה קטנה, אנו לא מייחסים לה חשיבות. בכל זאת, אני מגדיר את ההשקעה לעומת ההימור כ"העברת הסיכויים לטובת המשקיע". ההשקעה תסתמך על ניתוח מושכל של הנתונים, תוך הבאה בחשבון תרחיש, בו הנחות המשקיע לא תתממשנה.

השקעה, במהותה היא לטווח ארוך אך עם זאת, יכול להיות "מימוש רווחים" או "עצירת הפסדים" אחרי זמן קצר אם הנכס הפיננסי מגיע למחיר יעד מסוים. השקעה בשוק ההון, חייבת להביא בחשבון את פרופיל הסיכון הרלוונטי של המשקיע. פרופיל זה, הוא מכלול נתונים על המאפיינים הספציפיים הכולל גיל, מצב משפחתי, הכנסה, סך נכסים, צרכים אישיים ויעדים. כמו כן, השקעה מחייבת פיזור נרחב. בניגוד להימור, בו הסוחר יכול להשקיע נתח נכבד מהונו בנכס אחד בגלל שיקולי מסחר או שקיבל טיפ על אותו הנכס (בהזמנות זו אציין, כי מסחר בני"ע על סמך מידע שלא פורסם באמצעי המדיה, אינו חוקי), בהשקעה יש לבצע פיזור נרחב בעיקר באפיק המנייתי, אך גם באפיק הסולידי, אם כי השקעת נתח נכבד מהתיק באגרת חוב של ממשלת ישראל למשל, לא נחשבת כנטילת סיכון מיוחד. מדוע נושא הפיזור כה קריטי? בתורת המימון מבדילים בין סיכון שיטתי שהוא סיכון לירידות במדדי המניות (או האג"ח), עקב הרעה במצב המאקרו לבין הסיכון הלא שיטתי, שהוא הסיכון הפרטני לחברה ולפעילותה גם ללא הרעה במצב המאקרו (סיכון של תחרות, עזיבת עובדים בעלי תפקידי מפתח, שינוי טעמי צרכנים וכדו'). ע"מ לבטל את הסיכון הלא-שיטתי יש צורך בפיזור ע"ג מספר גדול של מניות, כשלכל מניה משקל נמוך יחסית בתיק הכולל. בימינו אנו, כשהפיזור הגיאוגרפי בהשקעות הפך להיות פשוט (דרך קרנות נאמנות מתמחות, או תעודות סל), חשוב גם להפחית את החשיפה היחסית למדינה בה המשקיעה חי. לדוגמא, משקיע ישראלי, לא רצוי שכל המקטע המנייתי שלו יהיה מושקע בישראל. גם במקטע האג"חי ניתן לייצר פיזור גיאוגרפי, אם כי בראיה מקומית לאגרת חוב של ממשלת ישראל יש סיכון "0" לאי פירעון (אך ירידות מחירים באגרות חוב אלו בהחלט תתכנה).

כמו כן, בהשקעה, רצוי מאוד להשתמש בהגנות במידת הצורך. כלומר, שימוש באופציות, חוזים עתידיים או תעודות סל בחסר, ע"מ להגן על המקטע המנייתי ובכך להפחית את הסיכון של הפסד נתח משמעותי מהתיק, במקרה של ירידות שערים חדות במדדי המניות.

לסיכום, העקרונות שהופכים את השימוש בשוק ההון מ"הימור" ל"השקעה":

1. הגדרת צרכים לפני הכניסה להשקעה (גריפת הון בזמן קצר איננה צורך).
2. בהתאם לסעיף 1, החלטה על החלק בתיק שמיועד לסיכון גבוה (מניות, אופציות, מט"ח וסחורות) ועל החלק שמיועד לסיכון נמוך (אגרות חוב, מלווים ופיקדונות בנקאיים).
3. פיזור נרחב לביטול הסיכון הלא שיטתי. הפיזור צריך שיהיה גם סקטוריאלי (לבחור באילו ענפים להשקיע) וגם גיאוגרפי (באילו מדינות להשקיע).
4. מעקב אחר המתרחש בכלכלה המקומית והעולמית וקבלת החלטות קניה ומכירה מושכלות ולא מתוך דחפים רגעיים.
5. שימוש נכון במכשירים פיננסיים למטרות הגנה, ע"מ שלא להיחשף להפסד גבוה מדי במקרה של ירידות שערים חדות